תכשיטים הם לעולם לא רק חפץ שעובר מיד ליד. תכשיט הוא עולם, הוא סיפור, הוא מורשת.
הסיפור של זיגי
זיגי היא לקוחה ותיקה שלנו, עברנו איתה המון – אבל שום דבר לא הכין אותי לסיפור הבא.
יום אחד היא הגיעה עם אבן גדולה במיוחד – סמוקי קוורץ ששוקלת 56 קרט. "זו אבן שאבא שלי הביא לי", היא אמרה, בקול שקט אך יציב. וכשהתחילה לספר, הבנתי מהר מאוד – אנחנו לא הולכים לעצב תכשיט. אנחנו הולכים להנציח אדם.
זיגי סיפרה שאביה, ניצול שואה, שמר את האבן הזו במשך שנים – מבלי לדעת את שמה, מבלי להתעמק בשוויה. היא הייתה איתו, עברה איתו יבשות, זכרונות, חיים שלמים. כשנפטר – היא ידעה: האבן הזו תמשיך ללכת איתה.
היא ביקשה לעצב תכשיט שיישא את האבן ויישא את הסיפור. משהו שהיא תוכל לענוד קרוב ללב – ממש כמו שהאבן הייתה קרובה ללבו של אביה. "אני לא יודעת אם זו אבן יקרה או נדירה", היא אמרה, "אבל היא כל כך חשובה לי. זה הדבר האחרון שנשאר לי ממנו."
בשלב הזה, זה כבר לא היה רק עיצוב. זו הייתה שליחות.
זיגי ביקשה לחרוט על גבי התכשיט שלושה דברים: את שמו של אביה, את תאריך הלידה שלו, ואת המספר שהיה מקועקע על ידו במחנה. היא רצתה שהזיכרון הזה לא יהיה רק שלה – אלא שיהפוך לחלק ממנה, משהו שהיא לוקחת איתה לכל מקום.
ביחד, התיישבנו לתכנן תכשיט שלא רק מחזיק אבן – אלא מחזיק סיפור.
תכשיט שמכבד את הזיכרון. שמביט אחורה, וגם קדימה.
ושם, בסטודיו הקטן שלנו, נוצר רגע שאין כמוהו – שבו חומר, רגש וזיכרון הופכים לתכשיט אחד יחיד ומיוחד.
