כשאנחנו מאבדים אדם חשוב בחיינו, שעון החול של הזכרונות מתהפך באותו הרגע. כל הרגעים שהיו כל כך יומיומיים, רגעיים, שלא הקדשנו להם אפילו מחשבה- מקבלים משמעות אחרת.
נועה אמרה לי שלחיבוק של אבא שלה היא תתגעגע יותר מהכל.
אבא של נועה היה איש חם , אוהב, מחבק. מכירות את האבות האלה שמחבקים מכל הלב? שדרך החיבוק עוברים זרמים של אנרגיות? תמיכה? בטחון? חיזוק?
שבלי מילים העיטוף הזה משריין את הלב?
"רס"ן יוסי רון היה סגן מפקד היחידה למשימות תת-מימיות וצבר מאות שעות צלילה בקישון. שנים של המתנה להכרה כנכה צה״ל אחרי שחטף את מחלת הסרטן בצורה כה אגרסיבית ולבסוף נפטר בינואר 2022- שבוע לפני ההכרזה הדרמטית כי צוללי הקישון יוכרו בתור נכי צה״ל"
זה הרגע שבו נועה רצתה להיות זו שנותנת לאבא יוסי את החיבוק האחרון. אבל זה היה מאוחר מדי.
באופן אירוני, ואולי לא- נועה עוסקת באהבה. היא יועצת למציאת אהבה וזוגיות, כמה שזה מתחבר.
מי שבאה מכזאת אהבה ובטחון, זה רק הגיוני שתעסוק בזה כמקצוע.
(לאתר של נועה -https://www.noaron.co.il/)
לאחר מותו של אביה נועה רצתה להנציח את הדבר שאליו תתגעגע הכי הרבה- ומי לא מתגעגעת לחיבוק של הורה?
בן הדוד של נועה- הצליח לאייר מתוך תמונה את החיבוק של אביה, ואנחנו התרגשנו להכין ממנו שרשרת מטבע זהב שינצור לנצח את החיבוק שכל כך חסר
לא סתם חיבור וחיבוק כתובים כל כך דומה
ולא לחינם נועה הגיעה אלינו, ונתנה לנו את הזכות לקחת חלק ברגע כל כך מרגש
תודה לך נועה, שאת עוסקת באהבה, שאת מעריכה את החיים
תודה לאביך, שהגן בגופו ושילם בחייו עבור המדינה שלנו, עבורנו
רק בשורות טובות
תודה על ההזדמנות
גינת
