ככה זה היה אצל עינת. יהלום אחד, גדול ויפהפה, ששכב אצלה בבית במשך שנים. היא לא ענדה אותו, לא באמת התחברה לעיצוב המקורי, אבל גם לא יכלה להיפרד ממנו.
הוא היה יקר ערך – לא רק בשווי, אלא גם בזיכרונות. אבל משהו בו הרגיש תקוע בזמן.
כשעינת הגיעה אלינו, היא אמרה משפט אחד שתפס אותי:
"אני רוצה להוציא את היהלום לחופשי."
וזה בדיוק מה שעשינו.
פירקנו את התכשיט הישן, שלפנו את היהלום מהשינה הארוכה שלו, ובנינו סביבו טבעת חדשה – כזו שנושמת את הסגנון שלה עכשיו.
בחרנו בשיבוץ שמשלב בין קווים נקיים לא-סימטריים, עם איזון מדויק בין הניצוץ והרגש. שיבצנו יהלומים בצורת באגט ודמעה, ויצרנו הרמוניה שהיא לגמרי עינת.
הטבעת הזו כבר לא שוכבת בקופסה. היא חיה עליה – ביד, בלב, ביומיום.
כי לפעמים, כל מה שיהלום צריך – זה שמישהו יאמין שמגיע לו להבריק מחדש.
