מרב נכנסה עם קופסה קטנה מלאה זיכרונות. טבעות, עגילים, שרשראות – כל אחד מהם סיפור. כל אחד מהם רגע בזמן.
אבל עם השנים, הסגנון שלה השתנה, וגם התחושות שהתכשיטים עוררו בה. היא כבר לא ענדה אותם, אבל גם לא יכלה להיפרד מהם.
"אני רוצה שתהפכי את כל זה לצמיד אחד", היא אמרה. "משהו שאוכל לענוד כל יום. שירגיש אני."
לקחנו את היהלומים מתוך התכשיטים הישנים שלה, אחד אחד, ושזרנו אותם ביצירה חדשה: צמיד חוליות מזהב לבן מצופה רודיום, כל חוליה בעיצוב משושה – גאומטרי, עוצמתי, שונה. לא עוד תכשיט נוסטלגי, אלא פריט שמחזיק בתוכו עבר, הווה, ועתיד. תכשיט שנושא את מה שהיה, אבל מדויק לחלוטין למי שהיא עכשיו.
יש משהו כמעט טקסי בלהחזיר חיים לתכשיט ישן. משהו שמזכיר לנו – גם אנחנו משתנות. וזה בסדר.
